עם הביקוש העולה לגז עלה בשנים האחרונות חשש לפיו צינור הגז התת ימי לאשדוד לא יוכל לעמוד בעומסים בשעות ביקוש השיא. כשמסתכלים על גרף הצריכה של המשק מגלים שהוא אינו קבוע אלא גלי כלומר משתנה במהלך הימים והשעות כשזמני ביקוש השיא הם הימים החמים והימים הקרים של השנה ובתוכם יש גם שעות בהן הביקוש גבוה יותר.
לאור ההגבלה בקיבולת הצינור נוצרה תחושה של תחרות בין הצרכנים על המקום בצינור. המדינה ניסתה ליצור חלוקה שווה ללקוחות ולתת מענה על פי הצורך. אך לאחר דרישתה של חברת חשמל להניח צינור נוסף לאשקלון. הממשלה החליטה להתערב והורתה לשותפות תמר להניח צינור נוסף עד שנת 2017.
שותפות נובל אנרג’י וים תטיס התקינו מדחסים שיגבירו הזרמת הגז בצינור מה שיעזור להגביר כמות הגז בשעות ביקוש השיא. אך נשאלת השאלה עד מתי פתרון זמני זה יצליח לענות על הצורך?
על פי דוח שהכינה חברת הייעוץ טאסק עבור חברת חשמל במהך השנים 2015-2018 המשק אכן יסבול ממחסור בגז בכל אחת מארבע שנים ולמשך שעות וזאת עוד לפני שלוקחים בחשבון תקלות אפשריות בייצור הפחמיות של חברת חשמל או עיכוב בהנחת צינור גז מלוויתן.
חברה היזמית בשוק החשמל הפרטי בבעלות רפק וקרן דנהאם האמריקאית פנתה למהנדס מיקי קורנר, יועץ פרטי ומי שתפקד בעבר גם ככלכלן הראשי של רשות הגז. קורנר מצא פתרון מוכר בעולם לפיו יוכלו לאחסן גז בצנרת הולכה יבשתית של נתיבי גז הממשלתית. כשהרעיון הוא לנצל את החלקים בצנרת היבשתית שאינם פעילים כיום לצורכי אחסון הגז.
על פי הבדיקות והחישובים שערך קורנר את העודפים שנוצרים כיום בין הזרמת הגז לאספקה לצרכנים ניתן לאגור בצינורות בשיטה של מפל, כלומר באמצעות שינוי עדין של לחצים ניתן להזרים את הגז לצינורות שאינם פעילים ודחיסתו תאפשר להגדיל את נפחו בשטח הצינור. הפתרון ייתן מענה למשק למשך עד 24 שעות ברציפות במקרה קיצון וללא צורך בעזרה חיצונית. קורנר גם מוסיף כי פתרון זה מתאים למקרה של עליה בביקוש למשך 24 שעות ומוסיף שאינו חושב שהמדינה צריכה להסתמך אך ורק על פתרון זה וכי יש צורך במציאת מאגר נוסף.
